סיפורים מירושלים

סיפורים מסדנת מספרי הסיפורים בהנחיית יהודה עצבה שהתקיימה
במוזיאון חצר הישוב הישן ע"ש קפלן
.


מי אשם בנפילת הרובע היהודי?

מלכה נתנזון

שמי חיה-מלכה נתנזון, ילידת הרובע מבית גרינברג, אלמנה, אם לשלושה ילדים, סבתא לששה נכדים ושני נינים.

בשנת תש"ח השתייכתי למגיני ולוחמי הרובע ביחידת האצ"ל  -  והמשכתי בזאת גם לאחר נפילתו  -  בגדוד האצ"ל הירושלמי בעיקר כאלחוטאית באימונים ואלחוטאית בהר-ציון עד פירוקו בספטמבר 1948.

ברובע שימשתי באצ"ל בכמה תפקידים ולא חסרים סיפורים אך מאחר וניתן לנו  -  המספרים  -  זמן קצוב של דקות ספורות לדבר, בחרתי לספר אירוע קצר וכאוב שעבר עלי, אך משקף במקצת את הווי הרובע דאז.

באחד מימי פברואר 48 עת נדרשתי להגיע לישיבה במטה, שם הודיעו לי שנבחרתי להיות השדרנית של היחידה.  לא ידעתי כלל שיש משדר ביחידה והבעתי תמיהה.  הוזהרתי מייד לא לספר שיש לנו משדר, לא למשפחה, לא לחברים, אפילו הקרובים אלי ביותר.  סיפרו לי אז שהמשדר הוברח לרובע על-ידי מורה שהשתייכה לאצ"ל והגיעה לרובע עם משלחת המורים (היא שימשה גם כמפקדת הבנות באצ"ל ברובע).  לשידור שלחו לי צופן, אותו הייתי צריכה ללמוד בעל-פה ולהשמידו, לכל שידור הצטרף אלי תמיד אחד מהמפקדים.  הופתעתי שהיו מחליפים לי כל שבועיים-שלושה את הצופן ובמקביל גם מעתיקים את מיקום השידור.  לשאלתי על כך הוסבר לי שאלו פעולות כדי למנוע אפשרות מהבריטים  -  שישבו בתוכנו כמו עצם בגרון  -  שבמידה ויעלו על גל שידור בלתי ליגלי, כדי לפענחו ולהגיע למיקומו לוקח זמן של כששבועיים-שלושה, החלפת הצופנים והנדודים בשטח מבלבלים את המפענחים. 

באחד מהמקומות שבחרנו פעם, זה היה חדר בבתי-מחסה במקום די מוסתר במבנים סביבו, יום אחד כשהגענו לשידור עברה שם שכנה מוכרת שגרה בקרבת מקום.  הכרנו אחת את השנייה.  היא הייתה אז בערך בת ששים וראתה אותנו נכנסים לחדר וסוגרים את הדלת.  דבר ראשון  -  לפני השידור  -  נהגנו לאטום את החלונות וכל סדק במזרונים ושמיכות כדי למנוע אפשרות של הסתננות הגה אחד מן השידור החוצה, כי הבריטים היו עורכים חיפושי פתע בכל חדר ובכל חור. 

כשהתיישבנו לשדר, לפני שהספקתי להעביר כמה מילים, הוקפצנו פתאום מצריחות של השכנה.  "גיוואלד סיגייט דו פריצעס" (הצילו, מנהלים פה פריצות).  ברגע הראשון לא הבנתי במה מדובר אך כשהמשיכה בקללות מופנות שמית אלי הבנתי מה קרה.  המפקד שליווה אותי בשידור זה לא הבין יידיש ושאל:  מה היא צורחת כל-כך?  הסברתי לו:  היא ראתה בחור ובחורה נכנסים לחדר, סוגרים דלת, אולי גם שמעה שנעלנו אותה, ניסתה בוודאי להציץ מהחלונות ולא הצליחה לראות מאומה, הסיקה מסקנות משלה והחליטה למחות על חטא.  אולי כדאי שאצא ואסביר לה משהו להרגיעה?  תגובתו הייתה:  בשום פנים ואופן לא!  נפסיק את השידור ונעבור למקום אחר. 

כשנפל הרובע וכל תושביו נטשו את בתיהם על תכולתם ובכתונת לגופם הם הופנו למגורים בקטמון הערבית, שם נפתח משרד לפליטי הרובע על-שם בן-דור המנהל, שאליו יכלו התושבים לפנות בגלל בעיות שונות שצצו במצבם הנוכחי שרוב האמהות היו "אלמנות קש" כי בעליהן היו בשבי.  המשרד דאג להם גם לתזונה בחלוקת כרטיסי-מזון לפי מספר הנפשות בכל משפחה. 

באחד הימים עמדתי בתור לקבל כרטיס-מזון עבור הורי ומי מופיעה בדלת הכניסה?  אותה שכנה שקיללה אותי בכל מיני מיתות משונות, על לא עוול בכפי.  כשהבחינה בי נתכרכמו פניה והחלה מתקרבת אלי תוך שהיא מנפנפת מולי אצבע מאשימה ומכריזה:  "בגלל הפרוצה הזאת נפל הרובע היהודי!"  למרות זאת החלטתי להתקרב אליה ולהסביר לה מה היה חטאי  -  עכשיו מותר לגלות, זה כבר לא סוד  -  אך היא דחתה אותי מכל וכל.   היא יודעת מי אשם בנפילת הרובע ואינה זקוקה להסברים.      

 



אודותינו
בנין המוזיאון
חפצים מספרים
פעילויות לחגים וחופשות
מה חדש במוזיאון
תמונות
פעילויות חינוכיות
סיפורים מירושלים
חידת המוזיאון
סיורים והשתלמויות
תערוכות מתחלפות
תערוכות בעבר
מוצג החודש
כתבו עלינו
תקצירי ימי עיון
מפרסומי המוזיאון
צור קשר
For English Speakers
 
 

 

 

  מוזיאון "חצר היישוב הישן" - טל: 02-6276319