סיפורים מירושלים

סיפורים מסדנת מספרי הסיפורים בהנחיית יהודה עצבה שהתקיימה
במוזיאון חצר הישוב הישן ע"ש קפלן
.


סיור בת-מצווה ברובע

נגה קופלביץ

שמי נוגה, גדלתי בירושלים בשנות החמישים שבהן העיר הייתה חצוייה על-ידי חומות-מגן וגדרות-תיל.  הדודים שלי והחברים של ההורים תמיד היו חוזרים ואומרים:  איך לא הצלחנו להציל את העיר העתיקה!  -ומייחלים ליום שנזכה לשוב אליה.  כידוע, חזרנו בשנת 1967 ואני זוכרת מאוד מאוד חזק את ההתרגשות הגדולה שהייתה באותם הימים. 

לפני כחודשיים חברה שלי הזמינה אותי לבת-מצווה של הבת שלה ואמרה לי שבשעה שמונה בערב יש קבלת-פנים וסעודה אבל לפני-כן, בשעה שש, יש סיור ברובע היהודי.  שאלתי אותה:  יש כל-כך הרבה מקומות יפים לטייל בהם, למה דווקא ברובע?  אמרה לי:  המשפחה של אמא שלי הייתה גרה ברובע ואחותה הגדולה של אמי, יהודית, הייתה לוחמת ברובע אז זאת הזדמנות להזכיר את זה.  כיום אני יודעת שאותה יהודית מוכרת היטב למלכה שסיפרה לנו על פעילותה ברובע. 

והנה הגיע היום ואנחנו מטיילים ברובע.  המדריכה סיפרה על הקרבות שהתנהלו והסבירה איך נכנס דדו ואיך נכנס עוזי נרקיס דרך שער ציון, ושושנה, גם היא דודה של חברתי, מוסיפה את הזיכרונות מן החיים היומיומיים:  כאן גרנו, כאן הייתה המכולת, כאן היו אופים את הלחם, כאן היו מביאים את החלב וכאן היו מכינים את הגבינות.  וכאשר שושנה מספרת ומראה אני מרגישה שהדברים נעשים חיים מול העיניים. 

הגענו לאזור של בתי-הכנסת ואז יחיאל, הדוד של חברתי, סיפר כיצד כאשר הלחימה נפסקה והודיעו על כניעה אספו את כל התושבים.  את הגברים לקחו לשבי ואת הנשים והילדים העבירו לעיר החדשה.  הוא עצמו היה אז בן חמש-עשרה, הוא עוד הספיק לפני-כן לעשות בר-מצווה בבית הכנסת ברובע, ושמו אותו עם הגברים.  הוא הסתכל וכאשר ראה שברגע מסוים השומרים הערבים לא כל-כך משגיחים הוא ברח ועבר לקבוצת הנשים אבל אבא שלו והאח הגדול הלכו לשבי בירדן. 

המדריכה הוציאה מן התרמיל תמונות ואמרה ליחיאל:  תסתכל בתמונות האלה, אולי זה יזכיר לך משהו מאותם הזמנים.  יחיאל הסתכל, הצביע ואמר:  הנה אני!  הוא קרא לאחותו שושנה ואמר לה: תראי!  שושנה הסתכלה ואמרה:  הנה יעל!  ומיהי יעל?  יעל היא האמא של החברה שלי, הסבתא של כלת-השמחה בת-המצווה.  התקרבתי להסתכל עמם וראיתי ילדה קטנה, כבת חמש, עומדת עם עיניים פקוחות ומבט תוהה כמו בשיר על הילדה ששאלה:  למה?!  קראתי לנערה ואמרתי לה:  תראי, הילדה הזאת בתמונה זאת סבתא שלך! 

הנערה הסתכלה וראיתי כיצד היא מנסה לעכל שהילדה הקטנה בתמונה זאת הסבתא שלה.  בהמשך התברר לי שהיא אף פעם לא ראתה תמונות ילדות של הסבתא כי כאשר הם יצאו מן הרובע הם לא יכלו לקחת איתם כלום, בקושי את הבגדים שלבשו ואולי שמיכה קטנה או מגבת לתינוק ולכן בכלל לא היו להם בבית תמונות מאותה תקופה. 

המדריכה הקריאה קטע מתוך נאומו של עבדאללה א-תל מפקד הצבא הירדני שאמר:  סוף סוף אחרי אלף שנים הצלחנו לנקות את העיר העתיקה מכל היהודים ועכשיו לא נשאר כאן אפילו יהודי אחד, והוסיפה:  הוא בוודאי לא תיאר לעצמו שכעבור תשע-עשרה שנים נחזור לכאן.  והנה עכשיו הנכדה חוגגת כאן את הבת-מצווה שלה! 

מאוחר יותר אמרה לי המדריכה:  אני עושה כאן סיורים כמעט כל שבוע וכבר היו לי כאן עשרות קבוצות ותמיד בכל סיור וסיור אני מראה את התמונות האלה  -  אבל זאת הפעם הראשונה שאחד המטיילים מצביע על התמונה ואומר:  הנה אני!.   

 


אודותינו
בנין המוזיאון
חפצים מספרים
פעילויות לחגים וחופשות
מה חדש במוזיאון
תמונות
פעילויות חינוכיות
סיפורים מירושלים
חידת המוזיאון
סיורים והשתלמויות
תערוכות מתחלפות
תערוכות בעבר
מוצג החודש
כתבו עלינו
תקצירי ימי עיון
מפרסומי המוזיאון
צור קשר
For English Speakers
 
 

 

 

  מוזיאון "חצר היישוב הישן" - טל: 02-6276319