סיפורים מירושלים

סיפורים מסדנת מספרי הסיפורים בהנחיית יהודה עצבה שהתקיימה
במוזיאון חצר הישוב הישן ע"ש קפלן
.


סיפורו של מעפיל

עמיר אברמסון - (מסופר ליד מחנה עתלית)

השנה היא שנת 1939.  קלמן, בחור צעיר, בוגר מגמת חרשות-נשק בבית הספר המקצועי בעיר מולדתו ביאליסטוק, סיים זה עתה את החנה ההכשרה לקראת ההעפלה לארץ-ישראל.  קלמן גדל בבתי משפחות הקהילה היהודית משום שנתייתם מאביו בינקותו ואימו הרחיקה נדוד כדי למצוא פרנסה לחמשת ילדיה. 

מקצועו, חרש-נשק, הפך אותו למבוקש מאוד על-ידי ההגנה.  מהר מאוד הוזמן לקבוצת העלייה לארץ-ישראל.  הוא וחבריו הלו לאוניה "טייגר היל" והפליגו לעבר חופי ארץ-ישראל.  הייתה זו האוניה האחרונה שיצאה מאירופה לפני מלחמת העולם השנייה.  באותם הימים הבריטים הידקו את טבעת המצור על חופי הארץ כדי למנוע את עליית היהודים הבלתי חוקית.  ניסיון הנחיתה הראשון בחופי כפר ויתקין נכשל.  מפקד האוניה קיבל הוראה לנחות בחופי תל-אביב למחרת באור היום כהתרסה למצור הבריטי. 

עם הנחיתה הגיעו משמרות הבריטים.  קלמן, שלמד בחדר, ידע עברית על בוריה, התחבר לקבוצת ישראלים שעמדה על החוף ומשם המשיך דרכו אל תל-אביב.  הוא ידע את כתובת מגורי אחותו ולשם פנה.  הפגישה הייתה מרגשת מאוד.  אחותו יעצה לו לנסוע אל אחיו בקיבוץ אשדות-יעקב, שם יוכל להסתתר מפני הבריטים  -  וכך היה. 

בקיבוץ הבחינו מייד בכישוריו.  במהרה נעשה מנהל המסגרייה בקיבוץ.  שם עסקו, בהסתר, בתיקון כלי-נשק של ההגנה.  לאחר זמן-מה עבר קורס אלחוטנים לשידורי מורס.  כך הפך העולה הצעיר לאלחוטן של הקיבוץ.  תזכרו, קיום מכשיר-קשר בקיבוץ היה סוד כמוס כמו מיקומו של הסליק.  כשבן-גוריון ביקר באחד הקיבוצים ושאל "חברים, יש לכם מכשיר אלחוט?"  -"לא", ענו כולם.  הסתירו את דבר קיומה של תחנת האלחוט אפילו מבן-גוריון.

בניגוד לכל הצעירים שגרו באוהלים, זכה קלמן ל"דיור מועדף" במבנה מגדל המים, שם היה מוסתר מכשיר הקשר מתחת למרצפות.  כמה נעים היה לשכב על המרצפות הקרות בחום הלוהט של עמק הירדן. 

באותו הזמן מסיימת רבקה, צברית שגדלה בתל-אביב, את לימודיה בבית הספר החקלאי בן-שמן.  שנת הלימודים האחרונה הייתה לא קלה.  בתחילת השנה נמסר לה כי להוריה אין כסף ולימודיה בסכנה.  רבקה נגשה לד"ר להמן, מנהל בית הספר, והציעה לו כי היא תסיים את לימודי הרפת ולאחר מכן לעבוד ותשלם את שכר הלימוד.  הסתכל ד"ר להמן בנערה העומדת לפניו  -  והסכים. 

עם סיום הלימודים יצאה רבקה לחפש עבודה ברפת כדי להחזיר את חובה לבן-שמן והגיעה לקיבוץ אשדות-יעקב, שם התקבלה לעבוד ברפת והתחברה עם הרפתניות.  וכמו שידוע, הרפת הייתה אחד ממרכזי הרכילות במשק  -  וכך נודע לה כי בקיבוץ יש תחנת אלחוט.

רבקה הייתה אלחוטנית בהגנה בתל-אביב והיא חיפשה לה מקור תעסוקה נוסף, לכן פנתה למרכז המשק וביקשה ממנו לעבוד באלחוט.  זה קפץ כנשוך נחש וזעק:  "מאין את יודעת על תחנת האלחוט?!  אין לנו תחנת אלחוט ושלא אשמע אותך מדברת על זה יותר!"  אבל רבקה עקשנית.  היא שלחה מכתב לאביה שיגש למפקד שלה בהגנה שישלח מברק לקיבוץ ש"היא בסדר"  -  וכך היה. 

בקיצור, מוצאת את עצמה רבקה בתחנת האלחוט הסודית בחדרו של קלמן והסוף ידוע  -  השניים התחתנו ונולדו להם שני בנים, אחד מהם הוא אני.  לאחר מלחמת השחרור עברו השניים לתל-אביב.  קלמן היה למנהל אחד המפעלים של התעשייה הצבאית ורבקה ניהלה את משרד הסטטיסטיקה במחוז תל-אביב.

וזה לא הסוף.  בדרך כלל כשרצו ההורים לדבר ביניהם ושהילדים לא יבינו היו מדברים בשפה זרה, בדרך כלל יידיש.  אצלנו בבית היו ההורים מתקתקים מורס כל השולחן, את זה אי-אפשר היה להבין.  גם במשחקי-קלפים היו מעבירים מסרים זה לזה בטפיחות מורס על השולחן שאיש לא הבין. 


 


אודותינו
בנין המוזיאון
חפצים מספרים
פעילויות לחגים וחופשות
מה חדש במוזיאון
תמונות
פעילויות חינוכיות
סיפורים מירושלים
חידת המוזיאון
סיורים והשתלמויות
תערוכות מתחלפות
תערוכות בעבר
מוצג החודש
כתבו עלינו
תקצירי ימי עיון
מפרסומי המוזיאון
צור קשר
For English Speakers
 
 

 

 

  מוזיאון "חצר היישוב הישן" - טל: 02-6276319