תקצירי ימי עיון


תקציר ערב עיון בנושא   'הפרסום בתוויות ובכרזות ובהדפסים של דפוס מונזון'

הערב התקיים ביום 4.3.09 בשיתוף האגודה לאמנות יהודית

מוטי ברמץ:

אבי, שמעון  ז"ל, היה בעל מודעות היסטורית. הוא אסף ושמר את ההדפסים השונים של דפוס מונזון.
היה לו חשוב שהאוסף יוצג.
הדפוס הוקם ע"י אריה ליב מונזון בשנת 1892.
1841- הוקם דפוס הליטוגרפיה הראשון בירושלים ע"י יואל סלומון ומיכל הכהן. דפוס זה לא הצליח.
היות וחלק מבני הישוב הישן החליטו להיות פרודוקטיביים,
אברהם לייב מונזון הראשון היה גבאי של בית הכנסת "החורבה" והחזיק את המפתח לקבר רחל.
משפחת מונזון שלחה שניים מבניה ללמוד ליטוגרפיה בפרנקפורט.אברהם לייב מונזון השני ואחיו משה מרדכי למדו ליטוגרפיה בתמיכת משפחת המבורגר.
הנערים חזרו לירושלים בשנת 1892 והקימו את בית הדפוס מול מוזיאון חצר הישוב הישן.
אברהם לייב הדפיס גלויות נוף, תעודות, כרטיסי ברכה עם איורי מקומות קדושים.
בשנות ה- 30 החלו חיי מסחר ותיעוש פעילים ונוצר ביקוש לפרסומות.
אברהם יצחק ברמץ, חתנו של מונזון, נסע למפעלים בארץ ו"הביא עבודה".
במקביל- המכונות השתכללו והפכו למהירות יותר. שמעון ברמץ נכנס לעסק המשפחתי בגיל 14.5.
היה בעל כשרון טכני והמציא המצאות שייעלו את העבודה. (לדוגמא : המציא שיטה שהגדילה את מהירות הדפסת הזהב פי 50).
1946- מכונת האופסט הראשונה :ניתן היה להדפיס ב-2 צבעים, ובגודל חצי גיליון. מהפך! הגיע מומחה מאנגליה כדי ללמד את העבודה.
האופסט נרתם למשימות המדינה שבדרך. (הודפסו עבור ה"הגנה" בחורף 1948 כרזות: "חסוך במים","ביטחון שדה", וכ"ו).
1953- הש"ס הראשון בא"י יוצא בדפוס מונזון ב-18 אלף עותקים.
בשנות השישים והשבעים יוצא בארץ תנ"ך קורן בדפוס מונזון. התנ"ך היהודי הראשון.
מוטי , זוכר עצמו כילד, יושב על מדרגות המפעל בבית ארזה.
שמעון ברמץ, ז"ל, נולד וגדל בחצר בית הדפוס בעיר העתיקה.הוא נשם וחי את הדפוס ואת האהבה העביר לילדיו.

 

גליה גביש/ "תולדות התוויות והכרזות בדפוס מונזון". 

מקורות ההשראה של מונזון:
בימים בהם מונזון למד בגרמניה ליטוגרפיה , כרזות הליטוגרפיה המפורסמות באירופה היו של טולוז לוטרק.
בתקופת הברוק ציירו ציורים עתירי פרחים. ניתן לראות בכרטיסי הברכה של מונזון- מוטיבים צמחיים ופרחים רבים.
מונזון הושפע מציורים סיניים (פרחים,ציפורים). ניתן לראות בעבודת הגמר של מונזון ציפורים.
במאה ה-16 - עיטורים צמחיים באיטליה. המסורת התפשטה באירופה , ומוטיבים אלו מופיעים מאוחר יותר בגרמניה.
בכרטיסי ברכה וגלויות שהדפיס מונזון  ניתן לראות את ההשפעה ומקורות ההשראה: ציפורים ופרחים.
הדפסי דפוס מונזון הם סימטריים.
תקופת ארט נבו מאופיינת  בא-סימטריות ופרחוניות .
1906- הקמת "בצלאל".
ליליאן-  א- סימטריות ברורה.זאב רבן- מסגרת התמונה עדיין מאד מסודרת.
נייר מכתבים: בד"כ באותה תקופה השתמשו בנייר מכתבים פשוט. נייר המכתבים של מונזון מהודר מאד. חלק מיחסי הציבור.
דפוס מונזון הדפיס מפות רבות.
בשנות ה-30: עליה מגרמניה, צרפת ופולין. רוח חדשה של מודרניזם וגרפיקה. השפיע על שטרות בנקים ועל כרזות.
איכות ההדפסה בדפוס מונזון היתה גבוהה ולכן הדפיסו אצלם חברות שונות ורבות.
היות ועבודת הליטוגרפיה היתה קשה, נוצר מצב שהשתמשו במוטיבים שונים כדי לחסוך בעבודה.
1856- יקב טפפרברג- סמל מסחרי- אשכול ענבים. מקור: הגדת אמסטרדם.
הכרזות שהודפסו ע"י ברמץ להגנה בחורף 1948 הודפסו על נייר זול. תוכן הכרזות אקטואלי אף היום.

 

ד"ר חיים גרוסמן / "היסטוריה של  "מלאך ציוני" מארץ לעיר ממרחב מדומיין לכותל נוכח:

סמלי השבטים מאפיינים את הויזואליה הציונית. הקשר: עם ישראל שב ומתקבץ בארצו.
סל פירות ,שבעת המינים, עיטור פסוקים, ציור מלאך (ציטוט מליליאן) המראה ליהודי הכפוף והגלותי את האדם החורש בשדות, ואת נמל תל אביב . (הנמל הוקם ב-1936).
ניכרת השפעה אירופית הכוללת מוטיבים דוגמת הכותל וקבר רחל.
גלויות המזכרת לכבוד הקונגרס החמישי (דצמבר 1901) נעשו לכבוד הקונגרס הציוני ע"י ליליאן.
ליליאן נולד בשנת 1874 בגליציה.
זכה בתחרות צילום.החל לפרסם בירחונים ציוניים ובכך מיקם עצמו כצייר ציוני. מרטין בובר הרבה לתאר את ליליאן והשפעתו. מצא בו מחדש מוטיבים יהודיים.ליליאן היה הראשון שיצק למוטיבים תוכן חדש.
המציא את דימוי המלאך.
היהודי הזקן המסמל את הגלות מוכר מסוף המאה ה-19. הגולה אימצה לעצמה את המוטיבים שהציונות הטביעה בה.  תייל- יסורי ישו-מסורת נוצרית .המלאך הוא העתקה של מוטיבים נוצריים. ליליאן גייר אותם.
יש מלאכים טובים |(לבושים) ומלאכים רעים (ערומים בד"כ).
רוב המלאכים של ליליאן הם ערומים.
המלאך בקונגרס הציוני החמישי הוא לבוש, והחקלאי החורש את אדמתו הוא דתי, איש עליה ראשונה.
ליליאן שילב מוטיבים ציוניים ומסורת יהודית ובכך יצר דימוי חדש.
הגלויה חולקה והשפיעה .
בקונגרס החמישי הוצגה אמנות יהודית-ציונית ביוזמת בובר הציגו  ליליאן, ובוריס שץ.
בעשור הראשון של המאה ה-20 מוצגים אלו הגיעו לגלויות.
בהשראת ליליאן אף הוכן מתווה לשטיח שלא נטווה מעולם עבור וולפסון.
ליליאן מגיע לירושלים לזמן קצר כדי לפתוח את בצלאל. ליליאן העריץ את הרצל וניסה לחזקו חזותית

  1. בתודעה הציונית.

מוטיב המלאך הופך להיות מוכר ופופולרי :מלאך עונד מגן דוד, יהודי כפוף והרצל הצופה בהתפתחות
החלום הציוני.
1903- הצילום המפורסם של הרצל בבזל הצופה על הריין, נעשה ע"י ליליאן.
עיצוב דמות הרצל כדימוי ציוני מובהק. גלויית הרצל -1917: יהודי מאחורי גדר תיל.
בגלויה אחרת הרצל הופך למלאך.
ממצב שהאל הוא המושיע עוברים בציונות למצב שאדם הוא המושיע. שימוש בדימוי הרצל המראה ליהודי
הכפוף את הדרך. היהודי הנודד .
שטיח שנות ה-20 בפרס:הרצל במקום המלאך. מקום המקדש במקום שדות חרושים.
1930- שנה טובה.
מלאך מראה ליהודי הכפוף את הנוף: א"י, ת"א.הדימוי של החלום הציוני נוכח/קיים.
קק"ל: חנוכה: משתמשים בדימוי המלאך. בתעודה משנות ה- 20 מתחזק הכרושם שחנוכה הוא פטנט של הציונות האמריקאית ןוהציונות הישראלית.
הנס התעמעם לטובת העשיה הפעילה של המשפחה החשמונאית שמנצחת את היוונים.
פסל מתיתיהו של בוריס שץ (1894): מימוש הינף היד של המלאך. הפסל אבד ונותר רק הצילום שלו, אך השפעתו על התרבות הציונית רב.
דימיון רב בתנועת היד של מתיתיהו לתנועת המלאך.
המלאך מוחלף באנשים משמעותיים שבצעו מעשה בר קיימא (מתיתיהו,לדוגמא).
הפסל - 60 ס"מ דרמטיות.הוא הופיע בקונגרס החמישי ומיד הועתק בגלויות לארה"ב.
בחנוכיית בצלאל יהודה המכבי עם חרב בידו מתדרך את מטהרי המקדש. התנועה מסמלת את הגיבור הציוני.
הציונות דחפה את יהודה המכבי לקדמת הבמה כדי לדחוף למימוש ציוני.
הגדת עצמאות:
עם קום המדינה (1952), מתוך רצון להבנות טקסים חדשים וטקסטים חדשים אהרון מגד כותב את הגדת העצמאות. (האל נדחק הצידה לטובת החייל המלאך). בלחץ הרבנות הצבאית ההגדה נאספה . מתי מעט הגדות נגנזו.
אזכורי האל נדחקים. הניסיון לא הצליח כי נקטע באיבו וגם בגלל שהקהל הישראלי לא יקבל זאת.
1957- ניסיון נוסף של שר החינוך בן ציון דינור. לא צלח.
תוכננה סעודת לילי העצמאות עם תפריט ישראלי.
השימוש בדמות המלאך הופסק בגלל האופוריה החיילית ששטפה את המדינה אחרי מלחמת ששת הימים.
המלאך-מכשיר הגאולה הופך לדמות החייל. בגלויות ובכרטיסי הברכה ניתן לראות חייל תוקע בשופר בכותל.
(החייל מבשר את בשורת הגאולה).
מעבר ממרחב מדומיין למרחב פיזי. החייל החזותי יעלם לאחר מלחמת יום הכיפורים. נשאר הכותל.

המלאך נעלם יען אין צורך במרחב מדומיין.


 

עם קום המדינה נפתחו שעריה לעולים. בישוב הותיק נרשמה אבטלה של כ- 10% מהאוכלוסיה.
אחוזי האבטלה בקרב העולים היה גבוה יותר.ענף היצוא העיקרי היה תפוזים.
לעומת עליית בעלי ההון מגרמניה בשנות ה-30 , העליה לאחר קום המדינה עליה חסרת כל.
ההערכה שרווחה היתה  שעלות קליטת עולה חדש תהיה בין 2000-3000 דולר. סברו שיגיעו 100,000 עולים בשנה. מרבית הכסף לקליטה הגיע מתרומות יהודי ארה"ב.
היתה בעיה קשה של מחסור במטבע זר. כספי הסוכנות בבנק אנגלו-פלסטינה היו מוקפאים עד ראשית שנת 1950.אנפלציה גבוהה שעלתה מ-12/1947 ל-2/1949 בלמעלה מ-35%.
היה מחסור במזון. בקיבוצים ובמושבים המצב היה טוב מאשר בערים.
נקבעה אידיאולוגיה של צנע ע"י בן גוריון ודב יוסף.
קבעו מה התפריט, מה הלבוש ומה ההנעלה.
בפורום כלכלי באוניברסיטה העברית בשנת 1968 הצדיקו את הצנע. הפתרון היחיד לפתרון בעיית המחסור.
נציגי מפא"י שעמדו בראשות המדינה דאגו לשיוויון בין המעמדות.חששו מהיווצרות פערים אדירים על בסיס כלכלי. הצנע והקיצוב הם לא שיטה ישראלית.השיטה הונהגה במלחמת העולם השניה באירופה. בישראל יישמו על סמך מודל אנגלי בלונדון.
מקור השם: AUSTERITY פירושו פשטות סגפנית.
את השם "צנע" טבע הלשונאי ראובן אלקלעי, שהועסק בלשכת העיתונות הממשלתית המנדטורית.
אורי צבי גרינברג הציע לתרגם ל"דחקות של חלוצים".דרש לראות בתוכנית הצנע "חוקת חיים לכל החיים".
הצעת נוספות לתרגום: ישרות, ענווה, פשטנות, קפד, קפידות,יושר.
ביום 6.3.1949 הוצגו קווי היסוד של הממשלה הראשונה בפני הכנסת. בן גוריון אמר: כל מי שסבור שהקטנות הנדרשות מאיתנו הן פחות נעלות ופחות חיוניות וקובעות מגדולות טועה טעות מרה ומסוכנת.
אפריל 1949:המדינה קובעת היכן קונים והיכן צורכים. שם החנות הקמעונאית בה ניתן היה לקנות את המוצרים הופיעה על הפנקסים.
דב יוסף ,מושל ירושלים בתקופת המצור,נבחר לעמוד בראש משרד האספקה והקיצוב. דב יוסף היה משפטן בהשכלתו. פרש מר נפש מתפקידו.
ההקצבה היומית לנפש נקבעה ע"י מומחה אמריקאי לתזונה.
הקצבה זו כללה:
לחם אחיד ללא הגבלה
50 גרם תירס
58 גרם סוכר
60 גרם קמח
17 גרם אורז
20 גרם קטניות
20 גרם מרגרינה
8 גרם איטריות
200 גרם גבינה רזה
600 גרם בצל
5 גרם בסקויט
עבור שמחות,נשים הרות וחולים - היתה הקצבה גדולה יותר.
נשים הרות קבלו תוספת בשר וגבינה צהובה.
תינוקות קבלו תוספת קורנפלור וסוכר.
הבסיס היה 1800 קלוריות ליום,בפועל- 2400-2600 קלוריות ליום.
המחירים היו אחידים בגלל הפיקוח הממשלתי.
שנה לאחר כניסת מדיניות הקיצוב, סל המזון החודשי כלל:
4 ק"ג תפוחי אדמה
50 גרם סלק
5 ביצים לילד, 2 ביצים למבוגר
100 גרם קפה
50 גרם תה
250 גרם עוף

לא כולם נאנקו תחת משטר הצנע. בעיתונים מאותם הימים מוזכרים נכבדי הממשלה שקבלו דוחות משוטרים
יען נתפסו זוללים במסעדות.
היו פנקסים שונים. בירושלים במצור היה פנקס בצבע שונה מפנקס אחרי קום המדינה. כל שנה יצא פנקס חדש. כל שנתיים שונתה צורתו. החלוקה היתה קפדנית. לכל אחד במשפחה היה פנקס משלו. לילדים היה פנקס משלהם.
נוצר מצב אבסורדי בו עוזרת בית שלה עשרה ילדים מכרה תלושים לבעלת הבית.
מרכזי החלוקה היו מועצות ועיריות. קבלת פנקסים בהצגת תעודת זהות. על התעודה חתמו "מקבל נקודות" או "קבל תעודת מנות".
אשה הרה/חולה קבלו תלוש מיוחד לתוספת מזון, ובעקבות זאת כמות החולים עלתה משום מה..אספקה מיוחדת לחיילים ולחולי שחפת: שוקולד.
בפנקסים צויין עד/למעלה מגיל 18. היו כרטיסי מזון למוסדות, כגון:בתי ספר.
היו תלושים לקרח.
הפנקסים היו בצבעים שונים עבור ילדים ועבור מבוגרים.
בשנות ה-50 היו פנקסים עם נקבובי מחשב מאחור. לא היתה שיטה מסודרת.לעיתים לקחו את התלושים באופן אקראי. עמדו בתור לקניית המוצרים. כל יום הקונים עמדו בתור לקנות את המוצרים . כל יום הירקנים הלכו למקום חלוקת המזון,לראות מה קבלו ולמכור.
המוצרים לא הגיעו בבת אחת. עקרות הבית עמדו במס' תורים במקביל. לעיתים כשהגיע תורן סוף סוף 
כבר לא היה מה לקנות.
המידע לציבור ניתן בכרזות.
איכות המוצרים היתה ירודה כל כך  "נעליים לכל", "בגדים לכל" עד אשר עמוס קינן התבדח: "שמאטעס לכל".
טחנות הקמח טחנו וקבלו תשלום על הטחינה. הממשלה ספקה את חומר הגלם וקבעה את המחיר.ליד כל מרכז חלוקה עמדו שוטר ופקח ווידאו שלא מרמים/גונבים.
ניתן היה לקנות ביגוד תמורת תלושים.
מפכ"ל המשטרה,סגנו,בן גוריון ודב יוסף הקימו מטה למלחמה בשוק השחור המתפתח ומגיע לשיאו בשנות הצנע.
כרזות דוגמת: "חסל את השוק השחור ולא יחסל הוא אותך".הקימו מחסומים בכניסות לערים ורכבים נבדקו ע"י שוטרים ופקחים. הפעילו את השב"כ כנגד מפעילי השוק השחור. בתי דין מיוחדים ששפטו פעילים בשוק השחור.
נמצאו דרכים לעקוף את השוק השחור באישור הממשלה: משפחות יכולות היו לקבל חבילות מזון מחו"ל.
הממשלה קבעה מה ניתן לקבל בחבילות אלו, שהי פטורות ממכס.
הסיטונאים הדביקו את התלושים על דף וקבלו סחורה על סמך התלושים.
הממשלה הוציאה תפריטים מיוחדים. מסוף שנת 1950- החלה הקלת מה בגזירות הצנע. יתכן מתוך ראיית הבחירות באופק (1952) וכחלק מהמלחמה בשוק השחור.
עד שנות ה-60, הקצבה במוצרים מסויימים: סוכר,דברי מתיקה בעיקר.
הצנע התעצב ככשלון והתערבות גסה בחיי האזרחים.



אודותינו
בנין המוזיאון
סאנטור - תנור מחמר
מכתש אבן
וילון פשתן
שלחן נחושת
הימעל בעד- מיטת שמים
תנורים ועששיות מפח
יצור יין
ארון מטבח
חפצים מספרים
פעילויות לחגים וחופשות
מה חדש במוזיאון
תמונות
פעילויות חינוכיות
סיפורים מירושלים
חידת המוזיאון
סיורים והשתלמויות
תערוכות מתחלפות
תקצירי ימי עיון
צור קשר
For English Speakers
 
 

 

  מוזיאון "חצר היישוב הישן" - טל: 02-6276319