תקצירי ימי עיון

תקציר בוקר עיון בנושא "המאבק לחיים" שהתקיים
במוזיאון חצר הישוב הישן ע"ש קפלן ביום 11.2.11:

לגדל ילדים בריאים בקיבוצים עד 1948/ד"ר מיכל מן
לפני כמאה שנה נוסדה הקבוצה השיתופית הראשונה שהותה את אבן היסוד לתנועה הקיבוצית בארץ ישראל. מייסדי הקיבוצים האמינו בתפיסה של הציונות- הסוציאליסטית ממנה נגזרה המשימה של יישוב הארץ תוך ישום הנורמות  של עבודה עצמית ועזרה הדדית.  נורמות אלו כיוונו את התנהלות חברות השיתוף בחיי היום יום תוך השלכה על דרכי קבלת ההחלטות. בלט  שצרכי הכלל קדמו לצרכי הפרט.
לעולם זה נולדו הילדים הראשונים בקבוצה,  כבר בשנות העשרה המוקדמות.  גדעון ברץ, הבן הראשון של דגניה א', נלקח עם אמו לעבודתה ברפת סמוך ללידתו. החברים זעמו .לדעת הקבוצה האם היתה צריכה להתמסר לגידול הילד. למרים אמו, לא היה אכפת שכולם יטפלו בתינוק.
כאשר נולד התינוק השני - חל השינוי בתפיסת הטיפול בתינוקות. באסיפת הקבוצה, יוסף בוסל טען שהילד שייך להוריו, אך האחריות לטיפולו מוטלת על הקבוצה. כל אחת מהחברות, כולל הרווקות, תטפל בתורה בתינוק. כבר אז הונחה התפיסה לאחריות קולקטיבית של הקבוצה על טיפול בילדים.
טיפול מסודר וממוסד החל רק בתחילת שנות העשרים. שרה ברץ ,המטפלת הראשונה בקיבוץ דגניה ב' כתבה: "זכיתי להיות המטפלת הראשונה בקבוצה שלנו". אמה הכשירה אותה לתפקיד. בנוסף לתינוק האישי שלה טפלה בשני תינוקות נוספים. היא מתארת תנאים סניטריים קשים מאד כשאת החיתולים מרתיחה על הסיר במטבח המשותף לקבוצה.
מה היתה התורה לגידול התינוקות?
תורת גידול התינוקות התבססה בשנות העשרה והעשרים על תורה שבעל פה שהעברה מאם לבת ומותיקות לצעירות.
הספר הראשון שנכתב בארץ בעברית על גידול תינוקות נכתב ע"י ד"ר איתמר צ'צ'קס, חלוץ רפואת הילדים בחיפה. הזרז לכתיבת הספר היה אחוז גבוה של תינוקות שנפטרו בשנתם הראשונה בתל-אביב (20%). הוא ראה במיתת התינוקות- אסון לעם. לדבריו רוב האמהות לא ידעו איך לטפל בתינוק, ולכן ראה חובה להשמיד את "המולך". בספר שתורגם מגרמנית, 12 פרקים הכוללים התייחסות להיגיינה, ויסות חום, ועוד.
ההרצאה התמקדה במספר תחומים בהם טיפלו בתינוקות בקיבוצים כמו: תזונה, גדילה, חיסון וחישול ומניעת מחלות.
הזנה והנקה: נושא קריטי ששיקף את הגדילה באופן מוחשי.
ההתייחסות להנקה בקבוצת השיתוף היתה מיוחדת - הקולקטיב קבע ונהל את סדרי ההנקה. אמהות שלא הניקו הלכו לעבוד ולא מקובל היה שתבואנה להאכיל את התינוק במהלך יום העבודה.
צילה רוזן מקיבוץ שריד תארה ביומנה האישי את גידול בניה רפי ואפרים. היא  מתלוננת שלא נתנו לה להאכיל את תינוקה  ביום משום שלא הניקה אותו, לכן היא בקשה היתר מיוחד לבוא להאכיל אותו בלילה בבית הילדים.
כאשר אם לא הצליחה להניק- אם אחרת הניקה את התינוק. בתל יוסף בשנת 1925 הוצאה מהגדוד אם שלא הסכימה להניק תינוק של חברה אחרת שלא יכלה להניק.
במחקר שנערך בשנות השלושים על הנקה, נמצא שנשים בקבוצים הניקו 50% פחות מאשר נשים בישובים אחרים. הממצאים מוסברים בלחץ החברתי על נשים לצאת לעבודה.
לכן, מתוך חוסר שביעות רצון מהמצב, בשנת  1938 ביוזמת קופת חולים יצא תקנון שהסדיר את נושא ההנקה, שעות העבודה והתזונה של נשים הרות, יולדות ומניקות. ובעקבות כך, זמן החזרה לעבודה של אם יולדת השתפר לחודש עד שישה שבועות אחרי לידה. חשוב לזכור שהעבודה היתה הערך המרכזי.
תינוקות שלא ינקו קבלו תחליפים מגוונים כמו : חלב חמאה, חלב שקדים, חלב מוחמץ, ועוד.
בניגוד למבוגרים בקיבוצים שתזונתם היתה מצומצמת, זכו הילדים בתזונה המשובחת ביותר האפשרית. על הרכב התזונה של  הילדים פורסם באופן  סדיר ופומבי ביומני הקיבוצים בדומה לפרסום על תזונת בעלי החיים שגידלו בקיבוצים.
. המשקל- היה מדד להצלחה. ילדים עולים במשקל משמעו הקיבוץ מתפתח, היווה כתב ראי של הקבוצה.
ד"ר אונגר רופאת ילדים בשנות העשרים והשלושים, פרסמה כתבה בה הציגה את טבלאות הגדילה ע"פ "פירקר-קמרר"  שהיוו את הסטנדרט למעקב אחר ההצלחה. וביומנה של צילה רוזן נרשם כל מס' ימים מעקב גדילה ומשקל מדוקדק של התינוקות.
משקל התינוקות זכה לפרסום ציבורי ביומן הקיבוץ מידי שבוע.
לדוגמא: בקבוץ יגור פורסם ביומן הקיבוץ שלא שקלו את הילדים במשך חודש כי המשקל היה בחדר הילדים החולים בדיזנטריה.
מציינים בדקדוק רב: עמוס עלה בק"ג, עמליה עלתה ב-674 גרם, וכ"ו.
לסיכום, מדד העליה במשקל של הילדים הקיבוצים היה סימן משמעותי לגדילה של הילדים אך לא פחות מכך סימן שהדרך נכונה והקבוצה מצליחה  ומתפתחת.

החינוך לניקיון - ברוח החינוך הקולקטיבי, הגישה לחינוך לנקיון היתה לכל הקבוצה ביחד. החינוך לנקיון נעשה לכל הקבוצה יחד ובא לביטוי בישיבה בצוותא על הסיר. המטפלת היא זו שקבעה את המועד ונהלה את התהליך.
חיסון וחישול- המחלות המדבקות בקרב הילדים היו נפוצות. כדי לחשל את הילדים נהגו בקיבוצים מאמצע שנות השלושים ועד לשנות החמישים באמצעי חישול וחיסון שונים. השיטות היו רחצה במים קרים (החל מגיל חודש) גם בחורף, רחצה בחוץ, רחצה במים קרים וחמים לסרוגין. כמו כן נהגו לבצע לתינוקות "אמבטיות שמש" בעירום מלא, בכדי למנוע רככת (מחלה שכה פחדו ממנה כזיכרון מהגולה...) וכן כדי לווסת את שיווי המשקל הפנימי. המטרה היתה ליצור דור בריא. על כן עודדו את הפעוטים ללכת יחפים, לישון על מצע קשה ולישון בחדרים לא מוסקים עם חלונות פתוחים.
בשנות הארבעים החלה ביקורת על שיטות החישול. מטפלת מקיבוץ שער העמקים יצאה בפומבי כנגד ההחלטה לרחוץ תינוקות בני חודשיים במים קרים בחורף. היא הציעה לדחות את הרחצה במים הקרים עד לגיל חצי שנה.
והתוצאות לשיטות החישול לא אחרו לבוא, בשנת  1940 פרופ' נסאו מנהל מחלקת הילדים בבית החולים  עפולה פרסם מחקר בו הוא מתאר 10 ילדים שהגיעו למחלקת ילדים עם כוויות קור. חלקם נפטרו. פרופ' נסאו הבהיר את הסכנות שבדבר.
מניעת מחלות- הטיפול בהתפרצות מחלות מדבקות היה שונה. בכל התפרצות מחלה מדבקת היו מקיימים בקיבוצים הסגר. ההסגר קבל תמיכה חברתית וציבורית של הקבוצה. לרוב הוכנסו להסגר בנפרד ילדים חולים, ילדים בריאים לשבועות ואף חודשים.
מי טיפל בילדים?
בילדים בקיבוצים טיפלו מטפלות תינוקות, רופאים וכמובן ההורים.
בשנים אלו התינוקות לרוב היו בבתי התינוקות ופגשו בהורים למספר שעות בערב.
הרופאים בקיבוצים: פקחו על הגדילה וההתפתחות .סייעו בתכנון פיזי של בתי ילדים, הזנה, נתנו הנחיות למטפלות. הרופאים היו מעורבים בחיי החברה של הקיבוצים. הבינו את האידאולוגיה, טיב הערכים וסדר העדיפויות בקבלת ההחלטות הפנימיות של הקיבוצים. הם זרמו והתחברו לגישה האידיאולוגית וזה היה סוד הצלחתם. פרופ' נסאו ופרופ' ולטר פאלק כתבו, חקרו והרצו רבות בפני הורים ומטפלות על תורת גידול התינוקות והילדים.
מטפלות התינוקות- היו הזרוע המבצעת, הן היו חברות קיבוץ, קבלו את הכשרתן בקורסים יעודים בויצ"ו במימון קופת החולים הכללית והנהלת  "הדסה". הן היו המומחיות בנושא גידול התינוקות. טיפלו בתינוקות, הנחו את ההורים ועמדו בקשר עם הרופאים. עינן הפקוחה על הילדים 24 שעות ביממה תרמה רבות לצמצום תחלואה ותמותה.
ראויה לאזכור האחות תאה רוטנברג שהגיעה מוינה בשנת-1925. אחות מומחית לילדים, רווקה בשנות הארבעים לחיה. היא היתה "אורים ותומים" בקיבוץ עין חרוד, בעמק יזרעאל, ובהמשך בתנועה הקיבוצית כולה בנושא גידול ילדים בריאים.
וראויה לציון תרומת קופת חולים הכללית של ההסתדרות (שרותי בריאות כללית- היום)  אשר תמכה ומימנה את שרותי העבודה המונעת בכל אחת ואחת מההתיישבויות הקיבוציות החל מקיבוץ דן בצפון ועד רביבים שבנגב בכ-140 תחנות.
לסיכום:
הילדים בקיבוצים היו נכס, סמל להמשכיות הקבוצה והרעיון השיתופי, ולכן השקיעו בהם משאבים ומאמצים רבים.
הם קבלו את התנאים הטובים ביותר שיכלו להנתן באותה תקופה, שכללו מגורים, מזון והיגינה. תנאים אלו היו בפער גדול מתנאי המחיה של המבוגרים הורי הילדים באותם הקיבוצים.
דגש ניתן על מניעת מחלות ומעקב אחר מדדי גדילה פיזיים.
מקום ההורים בשיח גידול הילדים בהקשר לבריאות היה משני.
תורות הגידול השתנו משנות העשרה ועד לשנות הארבעים. בשנות הארבעים מבוססות יותר מחקר.
השרות הרפואי והמעקב היום יומי אחר הגדילה, ההתפתחות ומצב הבריאות היו מהטובים בארץ. ונעשו על ידי טובי הרופאים ומטפלות התינוקות המיומנות.
כל אלו הביאו לכך שיעור תמותת התינוקות בקיבוצים היה הנמוך ביותר בישוב בארץ ישראל ובעולם המערבי בסוף שנות השלושים.

על חינוך ממסדי לניקיון בתרבות ילדים בעשורים הראשונים למדינה/ ד"ר חיים גרוסמן

החינוך לבריאות בעיריית תל אביב החל לפני חגיגות 50 שנה להקמת ת"א.
היו מס' הבטים לחינוך לניקיון: 
חינוך פורמלי בכיתות
חוברת שמחלקת התברואה בעיריית ת"א  חילקה לתלמידים: ,דן ודינה מטיילים בתל אביב".
החוברת נכתבה ע"י לאה גולדברג בשנות ה-40' . ניסיון לחבר לשפה המקראית. מקובל לשמור על הסדר והניקיון. רצון להוכיח שהיהודי החדש לא נופל מהגויים.
רצון ממסדי להנחיל לילדים מציאות חינוכית: התגייסו לשמירה על הניקיון.
דו"ח פנימי של העיריה משנת 1958: הושקעה פעילות הסברתית נרחבת. נמסרו להורים ע"י התלמידים כ-700 אגרות.
למעלה מ-200 ילדים השתתפו בתחרות קביעת שם לתוכנית.
תוכנית חינוכית שכללה ימי עיון וסיורים לימודיים במזבלות העירוניות לתלמידים ולמורים.
המעורבות הממסדית לא מובנת מאליה. היה רצון ברור להנחיל קוד חינוכי לילדים, מעורבות וחינוך לדור הצעיר.
כדי להנחיל את מסר הניקיון החשוב לדור הצעיר, בולט האליטיזם של הממסד. ניסיון לחנך ע"פ קוד אליטיסטי שכוון לאחרים. לממסד חשוב לקחת חלק פעיל בחינוך האזרח. העיריות חינכו לחסכון לתיכון. חינוך הילדים וההורים לחסכון.קשר מתמשך בין האזרח לרשות.
שנות ה-50'- התייחסות משמעותית לממסד כמנהיג.
חולקה לתלמידים חוברת משאל, ובה התייחסות לבריאות ולמחלות. רצו לבצע את המשאל על כל התלמידים וליצור אפיל חינוכי. הילד הוא העתיד. "אזרח טוב מצטיין ברמת תרבותו המתבטאת בין היתר בשמירה על ניקיון סביבת מקום מגוריו, ומשמש ע"י כך דוגמא גם לאחרים בדאגה לניקיון עירו".
בויאר , סגן ראש העיר וראש המחלקה לתברואה בעיריית תל אביב כתב להורים אגרת בנושא שמירת הניקיון , ומסיים : "למען תינוקות של בית רבן".
שלחו להורים גלויות כדי שיצביעו על מפגעים תברואתיים. הילדים היו צריכים לענות בגלויות מה עשו למען הסביבה.
תשובת הילד יואב לוין: "כיסיתי צואת בהמות".
תשובת הילדה ורה רוזנבאום: " עבודת הניקיון נעשית בלא שכל- חסר להם משגיח".
חשוב לציין שמפעלי ניקיון ברמה זו או אחרת התקיימו גם בירושלים ובחיפה.
שנות ה-60': יוסף אלמוגי, ראש העיריה, שולח לילדים אגרת על החינוך לניקיון.
שנות ה-70': נעשה לנו ש.ב. |שומר בית)- אגודה לתרבות הדיור. בין יתר הפעילויות ארגנו תחרות סיסמא סודית לילדים. הפעילות חלק מפעילות אזרחית-דמוקרטית של התושבים.



אודותינו
בנין המוזיאון
סאנטור - תנור מחמר
מכתש אבן
וילון פשתן
שלחן נחושת
הימעל בעד- מיטת שמים
תנורים ועששיות מפח
יצור יין
ארון מטבח
חפצים מספרים
פעילויות לחגים וחופשות
מה חדש במוזיאון
תמונות
פעילויות חינוכיות
סיפורים מירושלים
חידת המוזיאון
סיורים והשתלמויות
תערוכות מתחלפות
תקצירי ימי עיון
צור קשר
For English Speakers
 
 

 

  מוזיאון "חצר היישוב הישן" - טל: 02-6276319